<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"א ח"ב</h1>
<h2>דף ו:</h2>
שנים שבאו לדין א' רך וא' קשה בעל מריבה ומטריח דייני' קוד' שיודע הדיין היכן הדין נוטה אפילו שמע מדבריהם יכול לומר דיין איני נזקק לכם בעבור הקשה אבל משיודע היכן דין נוטה צריך לדו' בגמרא סנהדרין ובספרי הרא"ש בפ"א בסנהדרין. לא יאמר הדיין מה לי ולצרה הזא' אלא ידון לפי דעתו לשם שמים כי אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות בגמרא סנהדרין ובספרי הרא"ש. דיין אינו רשאי לדון דבר מסופק אם יש תלמיד חכם בעיר קודם שישאלנו כדי שלא לדמות דבר לדבר אלא אם כן ברור לו כבקר זה הדין פשוט בגמרא יבמות [ק"ט ע"ב] ובספרי הרא"ש סנהדרין פ"א.
<h2>דף לב.</h2>
ההפרש שיש בין דיני ממונות לדיני נפשות שדיני ממונות בג' ונפשות בכ"ג. ממונות פותחין בין לזכות בין לחוב' נפשות לזכות אבל לא לחובה ממונות מחזירין בין לזכו' בין לחובה בשאינו מומחה דיני נפשות מחזירין לזכות אבל לא לחובה. ממונות דנין ביום וגומרין בלילה ונפשות גומרין ביום. ממונות גומרין בו ביום אם לזכות אם לחובה אם ירצו נפשות גומרין בו ביום לזכות לחובה ביום של אחריו, ולפי' אין דנין דיני נפשות לא בערב שבת ולא בערב י"ט. ומוכח מכאן כי דנין דיני ממונות בערב שבת כאשר אכתוב בחלק הו'. והכל כשרים לדון ממונות. כגון ממזר וגר ואמו מישראל ואין הכל כשרי' לדיני נפשות בספרי הרא"ש פ"ג סנהדרין.
<h2>דף לב:</h2>
דין מרומה צריך חקירה ודרישה והא דאמרינן בשבועות שאין לדונו כלל תירץ הרמב"ם ז"ל כי אותה דסנהדרין מיירי כשעושה הנתבע רמאות אבל אם תובע רמאי לא ישמענו כלל ואם לבו נוקפו שיש בו רמאות או שאין דעתו סומכת על העדים אף על פי שאינו יכול לפסלן או בע' דין זה רמאי ודעתו נוטה שהשיא העדים אף על פי שהם כשרים הטעה אותם לפי תומם או שנראה לו שיש שם דברים אחרים מסותרים אינם רוצים לגלותם או כיוצא באלו הדברים לא יחתוך הדין אלא יסלק עצמו מדין זה וידון אותו מי שלבו שלם בדבר בספרי הרא"ש בפ"ג סנהדרין ובפ"ב שבועות.
<h2>דף מו.</h2>
ב"ד מכין ועונשין והורגין שלא מן התורה לעשות סייג כשהעם פרוצין בדבר בסנהדרין ומביא על זה כגון מעשה באח' שרכב על הסוס בשבת וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא מפני שהשעה צריכה לכך ושוב מעשה באחד שהטיח אשתו תחת התאנה והביאוהו לבית דין וסקלוהו לא מפני שהיה ראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך. וכל זה אפילו בחוצה לארץ ואפילו בלא התראה. וכן מוכח בגמרא קמא מההיא עובדא דההוא גברא דגזל תורא מחבריה ודוקא גדול הדור או טובי העיר שהמחום רבים עליהם אבל דייני דעלמא לא ואפילו דליכא עדות ברורה כל שנראה לדיין לעשות סייג עושה בספרי הרא"ש סנהדרין פ"ד ויבמות פ"ט. דיין יכול לעשות בגניב' או כיוצא בה לכוף בשוטים בשביל אמתלא מועט' זה הדין הוא פשוט בגמרא מציעא מההיא עובדא דמר זוטרא חסידא איגניב ליה כסא דכספא מאושפיזיה וידוע היה כי א' מבני הבית גנבו חזייה לההוא בר בי רב דמשא ידיה ונגיב אגלימא דחבריה אמר האי הוא דלא איקפד לה אממונא דחבריה ומאומד דעת חשדו על הגניבה כפתיה ואודי כלומר הכהו בשוטים והודה על הגניבה בספרי הרא"ש במציעא פ"ב מי שהרג דייני חוצה לארץ יכולין לקטוע לו אבר או לסמות עיניו אפילו בלא התראה או דאיתכחוש בבדיקות זה פשוט בסנהדרין לרא"ש בפ"ב ויכולין בית דין להפקיר נכסים ולקלל ולהשביע אם עשה עבירה פלונית ולמרט בשערו ולכפותו וליסרו כפי ראות עיני הדיינים שלא יעמוד במאסר בריוח ומריב עמו כך פשוט בג' מועד קטן.
